״סיגל הגיעה לכל מקום עם צחוק מתגלגל, עיניים בצבע טורקיז שאי אפשר היה לפספס, ולב ענק שכל כולו נתינה.״

16.02.1992
סיגל לוי, או כמו שהרוב קוראים לה - סיגי, נולדה ב 16 בפברואר 1992 וגדלה במשפחה חמה ומלוכדת. היא גדלה בנתניה והתגוררה ברמת גן, בתם של מיקי ואני, אחותם של אלון, הגר ויובל, ארוסתו של יוסי, ואמא של ניקו - הכלב שהיה עבורה בן משפחה לכל דבר. המשפחה מספרת שהאהבה של סיגל לאנשים בלטה כבר כשהייתה ילדה, היא תמיד התעניינה באחרים, ביקשה להשתתף בשיחות של המבוגרים, והתחברה בקלות לאנשים שלא הכירה.

משפחה
אחד הדברים הבולטים במשפחה של סיגי הוא הקרבה בין כולם. משפחה חמה מלוכדת שאוהבת לטייל ביחד בארץ ובחו״ל, בזמן איכות אמיתי ומקרב. סיג תמיד חיכתה לטיול בחגים שכולם-כולם היו מגיעים אליו לכמה ימים של כיף ויחד.

בתי ספר
סיגל למדה בביה״ס "רימלט" בנתניה. בביה״ס היסודי, בזמן ההפסקות, היא הייתה "תלמידה מגשרת"; ילדים שלא הסתדרו זה עם זה פנו אליה לעזרה בגישור ופיוס, או פשוט כדי לא להיות לבד בהפסקה. משם המשיכה לחטיבה ותיכון בביה״ס "אלדד" בנתניה.

תנועת נוער
סיגל הייתה חניכה בתנועת הנוער "מכבי צעיר" והמשיכה להיות בוגרת פעילה בתנועה. היא הייתה מדריכה ורכזת שתמיד נתנה מעצמה והיה לה חשוב להעניק ערך מוסף לחניכים ולבוגרים שלצידה. שם הבינה שהיא רוצה להעמיק את החיבור שלה לאנשים ובעיקר לבני נוער.

שירות צבאי
את שירותה הצבאי
סיגל העבירה ביחידת מודיעין מסווגת.

טיולים
סיגל אהבה לטייל בארץ ובעולם. מבין כל המקומות שבהם ביקרה, בוליביה הייתה המקום שנכנס לה הכי עמוק ללב. גם כיום, המשפחה וחברותיה ממשיכים לצאת מדי שנה לטיול לזכרה, סמוך ליום הולדתה. מסורת שמנציחה את אהבתה לטבע, למסעות ולחוויות משותפות.

דרכה המקצועית
סיגל האמינה בקידום הנוער בישראל ולמדה עבודה סוציאלית באונ׳ בן-גוריון. היא הובילה פרוייקטים בקהילה למען נוער בסיכון, התנדבה בפרוייקט ״הפוך על הפוך״ בעמותת ״על״ם״ בנתניה, ניהלה ניידת ״על״ם״ בנתניה וברמלה-לוד והייתה בתפקיד בכיר בעמותה. לאחר מכן, סיגל המשיכה כעובדת סוציאלית בביה״ס לנוער בסיכון ״ברנקו ויס״ בבת-ים. את התואר השני שתכננה ללמוד - היא לא הספיקה.
לאחר מותה כתבה אחת הנערות שליוותה: ״האישה הזאת הייתה אור בקצה המנהרה של כל כך הרבה בני נוער. תודה על הלב שלך, היית בשבילי העולם״.

זוגיות
סיגל הייתה אמורה להתחתן עם בחיר ליבה האהוב, יוסי. היא נרצחה 3 חודשים לפני חתונתם. הם גידלו יחד את ניקו הכלב האהוב שלהם, סיג תמיד אמרה לניקו ״גם כשיהיו לי ילדים, תמיד תהיה הילד הראשון שלי״. את שמלת הכלה שלה היא קנתה יחד עם אמה כשבוע לפני שנרצחה. היא תכננה לתרום אותה, ואמה עשתה זאת בהשראתה, השמלה נתרמה לעמותת ״רוח נשית״.

הדבק של החבורה
סיג תמיד הייתה זו שדואגת שכולם ייפגשו, תמיד ידעה מה עובר על כל חברה. היא הייתה חברה אמיתית, אוזן קשבת. הצחוק, הקלילות והלב הפתוח שלה - השאירו חותם עצום וגעגוע עצום אצל כל מי שהכיר אותה.
.jpeg)
תמיד איתנו
מאז היום הארור, המשפחה והחברים נחשפו לכל כך הרבה אנשים טובים שהכירו את סיג, שסיפרו כמה היא עזרה להם והשפיעה על חייהם, ואיך היא ממשיכה ללוות אותם בהמון רגעים חשובים בחייהם. תמשיכו לשתף אותנו בסיפורים, וביחד נמשיך את דרכה של סיגי.
הצחוק, האופטימיות והאור שהבאת לעולם - ימשיכו לפעום בכל הלבבות בהם נגעת.
אוהבים ומתגעגעים לנצח.