שיתוף זיכרון

החיים בלי סיגל החיים בלי סיגל זה לסחוב עגלה עם 3 גלגלים, זה אפשרי, רק יותר קשה ודורש מאמץ החיים בלי סיגל זה לחיות חיים רגילים ולדעת ששום דבר לא רגיל החיים בלי סיגל זה לקבל נופשים, ימי כיף, הטבות ואתה מנסה לא לחשוב בזכות מה מגיע כל הטוב הזה. אבל כמו שתמיד אמרתי, נותנים – לוקחים החיים בלי סיגל נתנו לנו הזדמנות למצוא בנו צדדים שלא הכרנו מי היה מאמין שנצטלם לטלוויזיה, שנתראיין ברדיו, שנפגוש חברי כנסת ונשיא צרפת , ונספר בכל הזדמנות מי סיגל הייתה. מי היה מדמיין שנשקיע כל כך הרבה שעות בהקמת עגלת קפה, ובסוף גם נצליח ואני תמיד שואלת את עצמי , מה סיגל הייתה חושבת על כל זה היא הייתה צוחקת? גהה בנו? מופתעת? אבל החיים בלי סיגל המשיכו וכל כך הרבה דברים קרו חתונות, לידות, טיולים, חגיגות, ימי הולדת והם ימשיכו עוד ועוד בלי סיגל.

סיג יפה שלנו 💜 חברים מהצבא שלחו תמונות כמה חברים אוהבים יש לך מכל מקום, כולם מספרים על החברה הטובה שהיית בשבילם וכמה את יקרה להם! רוצים לשתף ולהנציח, מתגעגעים אלייך. תמיד היה לך מקום בלב בשביל כולם וזמן מיוחד להקדיש ממך לכל אחד. הענקת ופיזרת סביבך כל כך הרבה חום ואהבה! אין מילים לכמה את חסרה סיג. כמה שאוהבים אותך חברה אהובה שלנו!!❤️💜❤️❤️‍🩹⁩

@zemer_shukrun_therapy בדרכ לא עושה את זה, אבל יום מיוחד עבר עלינו אתמול. אמנם אנחנו בירח דבש, שחיכינו לו כמעט שנה, בתקווה שהמלחמה תיגמר עד אז (לא היה נראה באופק) אתמול היינו מחוברים לחדשות כמו מלחין ששומע את יצירתו המלאה של נשמתו רוקמת עור וחיים. לשמוע ולראות את כולם חוזרים, על הרגליים בריאים ושמחים. איזה יום זה היה.. ערבוב הרגשות הופך לי את הבטן. מצד אחד שמחה עילאית, מצד שני אובדן שלעולם לא יחזור, אין לו סוף מר / טוב כמו עכשיו. סיגי לא תחזור, אחים, חברים, משפחות שלמות לא יחזרו. שנתיים עכורות, שחורות אפילו מתחילות להתבהר, משפטים של סוף מלחמה, תחושת הקלה מעורבבת בתחושת חרטא-ניפגש בסיבוב הבא כמו קפה עם חלב מקולקל שמסרב להתאחד. מנהיג אמריקאי שאומר משפטים יפים, מלאים תקווה, שאמנם הרבה אנשים מסרבים להגיד בקול רם, אבל עמוק עמוק, אולי עמוק מאוד פנימה, זה כל מה שאנחנו רוצים. עם החלאות שבצד השני,אין סיכוי, אפס אמונה-ברמה שדג יצמיח רגליים ויבקש לטייל ברחבי ויאטנם לפגוש כמה מבני דודיו על הצלחת המקומית. סיג, עד ויאטנם נסענו, לנסות לנוח, להיטען, להירגע. החטופים חזרו והמלחמה מסמנת סיום. אבל יקירתי, זה עוד פועם בנו לא פחות חזק מלפני שנה ואף שנתיים. מסתמן שרק רציתי להגיד שאנחנו אוהבים אותך מאוד, ומתגעגעים. ועם ישראל (הקטן מאוד שאליו המילים שלי יגיעו) שנדע ימים יפים, שקטים, מלאי סבלנות, יש לנו המון בנינו שגם אם השבר לא הגיע אליהם חזותית, מתחת לפני השטח יש תמיד עולם ומלואו כשאח קרקעיות האוקיינוס שחווה זעזוע ששינה את כל תוואי השטח. שנציף עצמנו חמלה לאחר, שיח חברי ומקרב לבבות. אנחנו לא יכולים לחכות להגיע הביתה, כשהכל מאחורינו וכל החטופים והחללים גם הם בבית. שנה מהורכת משפחה וחברים שנדע ימים יפים!

כבר שנתיים שתמיד איתך הוא גם בלעדייך..💔⁩ שהגעגוע אלייך הולך וגובר. שאת כל כך חסרה לנו בהכל וכל הזמן סיגי. כבר שנתיים שעם כמה שחשבנו שאנחנו יודעים - אנחנו מגלים עד כמה הטוב שהבאת איתך לעולם הזה פשוט עצום וממשיך לגדול. לנצח נספר על הלב הטוב שלך. לנצח את פועמת בלב שלנו. אוהבים אותך כל כך ומתגעגעים אלייך עד אין סוף ❤️💜⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩

סיגי שלנו 💔❤️ הדבק של החבו כבר שנתיים שאת חסרה בהכל וכל הזמן. שהגעגוע אלייך שובר. שנתיים שקורים מלא דברים שהיינו צריכות לחוות ביחד ואת חסרה… שבא לנו לספר לך הכל ושתגידי לנו מה את חושבת, תתני לנו את החיבוק שלך, העצה שלך ומה את היית עושה, תכנסי בדלת עם האנרגיה שלך, הסיפורים והצחוקים כמו תמיד. שתתעצבני ממשהו ״אבל לא בקטע רע״, שתצחקי עלינו שאנחנו לא מצליחות לקבוע כלום ותקבעי מפגש תוך דקה עם הסקרים שהיית עושה לנו. שתזרימי אותנו לאנשהו כי גם בתקופה עמוסה תמיד אפשר למצוא זמן לקפה, שתספרי לנו בדיחה כשאת נקרעת מצחוק, שתשירי שיר שיש ברקע, שישר תזהי אם משהו קרה ותהיי שם, שתתקשרי באמצע יום עמוס כי התפנה לך בדיוק חלון, שתשבי על הספה בסלון ותאכלי פופקורן תוך כדי שאת מספרת לנו משהו או סתם בוהה בטלוויזיה, שתספרי לנו דחוף מה חלמת בלילה. איך חלום הפך להיות המקום שאנחנו כל כך מחכות לראות אותך בו.. לעולם לא נקלוט את זה.. תמיד ידענו כמה הלב שלך ענק, כמה שאת אוהבת את מה שאת עושה ומשקיעה את כל כולך. היית אומרת שזה מביך אותך אבל זאת האמת - בצניעות שלך ובאהבה שאופיינית לך השארת אחרייך חותם עצום סיג, כמויות של אור ואופטימיות, נתינה ופשוט אהבת אדם ואהבה לחיים. כמה שאנחנו מתגעגעות אלייך ואוהבות אותך סיגי שלנו.. החיים לצידך היו יפים מצחיקים ומאושרים. את איתנו בכל סיגי, לתמיד ❤️💜⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩

סיגל, נסענו לסקי ולא היית אתנו נסענו שוב לסקי ושוב לא היית אתנו עשינו טיולים משפחתיים ולא היית חנכנו את השטח ולא היית חגגו לי 70 בהפקת ענקית זכות אחותך ולא היית חגגנו לבנות 8 ולא היית חוגגים לאלון 40 ולא תהיה ענבל ילדה בן ברי ענבר ילדה בת גלי ואת לא זכית להיות אימא מעניין איך היית קוראת לבת או לבן שלך אני רואה את החיוך שלך והעניים היפות שלך כאשר את מסתכלת על הילד שלך אבל בזכותך הקמנו עגלת קפה ב "רמת הדסה" שעובדים בה הנערים ונערות וגם מנהלים אותה פרויקט שהצליח , היית גאה , ייצא מזה משהו טוב אני משוכנעת מתגעגעת בלי סוף אוהבת אימא

מה היית אומרת על זה סיג שאלה שאנחנו שואלים כבר יותר מדי זמן בימים האלה בטוח היית מקלילה ומעודדת כמו תמיד מוודאה שכולם בטוב שולחת בדיחה להרים את האווירה ואחריה הקלטה שלך צוחקת ממנה אומרת שהכל יהיה בסדר ויאללה מי בא לשבת קצת להפיג את המתח ביחד?? חולמים על זה סיג 🤍

סיגו…❤️ עוד שיר שאהבת. איך אהבת את דודו טסה ובכלל מוזיקה. תמיד כשהתנגן ברקע שיר שאת אוהבת היית מתחילה לשיר חצי בצחוק חצי ברצינות. איזה רגע מושלם שהוא פשוט את. היינו צוחקות ואומרות לך שוואלה, את באמת שרה יפה!! שאת סיג הזמרת שלנו 😄 כמה פשוט ושמח היה איתך תמיד!!! את כל כך חסרה. מי אם לא את תקחי אותנו לקריוקי שלא נשכח בחיים ואחריו לעוד אחד? רק את סיג. כמה דברים שהם רק את. את תמיד איתנו. אוהבות אותך ומתגעגעות אלייך מאוד 💔💜

@zemer_shukrun_therapy אנחנו מכירים כבר כמה שנים, ולקח לי זמן להבין מה ואיך אני רוצה להנציח את היותך בחיים שלי. הכרנו דרך ירדן, שהיא בעצם אחותי התאומה,ומהר מאוד הבנתי שלא סתם הדרכים שלכן השתלבו לכדי חברות חזקה ואמיתית. מהר מאוד הכל קרה, מחברה של ירדן מהלימודים, לסיגי שאתה יושב ומדבר איתה על החיים, על הנפש, על נוער, צחוקים מוסיקה ואוכל . יצאנו להופעות יחד, ישיבות ליליות על בירה ויין, טיולים לסיני ושאר מרחבים, והמעט זמן שכביכול בילינו יחד שיחקת תפקיד בחיים שלי. עמוק בפנים תמיד ידעתי שיש למי לשלוח הודעה בשעת צורך, והכשרון הכל כך ייחודי שלך להעניק לאנשים הרגשה שאת איתם, שאת מקשיבה, עוזרת ותומכת היה עבורי אור. כשהסיוט התחיל, ההתגייסות לדרישה בשלומך התגבשה אצלי כל כך מהר שהבנתי כמה את חשובה לי. חברה אמיתית לא נמדדת בכמה זמן העברת איתה ביום יום וכמה פעמים בשבוע התראיתם . הרי כל פעם שנפגשנו זה היה ככ כיף להתעדכן ולדעת שאתה יכול לדבר בחופשיות, בעומק ובאהבה גדולה שרוצים בטובתך תמיד. כך היית סיגי, ‘אישה טובה’ (כמו שהיה כתוב על חולצתך ביום שלקחו אותך מאיתנו), באת למסיבה ברעים כדי להתנדב דרך עמותת עלם, לעזור לחוגגים, לתת להם פינה, לתמוך, להיות שם בשבילם בשעות קשות ובגלל זה נלקחת. החלטתי לקעקע את אחד הקעקועים שלך, שמסמל שלאן שלא תלך, ביתך- הוא אתה. שבלול. תודה על שיעורים ככ חשובים לחיים, על ההוויה שלך במציאות של ככ הרבה אנשים. לעד אזכור אותך סיגל לוי, כאישה טובה, כחברה טובה, בן אדם טוב, כולו טוב, ואת העונש שהנחיתו עלינו - לעולם לא נשכח. נוחי, שמרי עלינו בשלום, דברי עם כל החברים למעלה, תנהלי אותנו קצת אנחנו קצת אבודים, אבל לפחות יחד, בזכותך. אוהב❤️

💔

רציתי לשתף אתכם על ההיכרות שלי עם סיגל אי שם בשנת 2015, אני הייתי בשירות לאומי בקפה הפוך בנתניה וסיגל הגיעה לשם בתור מתנדבת, פעם או פעמיים בשבוע, תמיד עם חיוך ענקי ומזמין, תמיד דיברה בגובה העיניים, לראות אותה עם הנערים היה ממש מרחיב את הלב, איך היא הצליחה לגעת בהם ואיך הם רצו את קרבתה ולשבת איתה בחוץ - בלי ביקורתיות או שיפוטיות…. סיגל הייתה ממש יהלום.. איזו אבדה ליבי איתכם💜

@maya___gridish לפני שנתיים בערך, כשעשיתי הכשרה ברווחה ברמלה, נתקלתי בצעירה שאני מכירה היטב שהייתה צריכה מקום לישון בלילה. הטלפון הראשון היה לסיגלי, שניהלה אז את ניידת עלם ברמלה ושאלתי אותה מה לעשות. תוך שניות (בשיתוף מלא עם הרווחה) מצאנו לה מסגרת לישון בה. באותו יום, סיגל לא הפסיקה להיות בקשר עם אותה צעירה, כל היום וכל הלילה. למחרת כבר ב7 בבוקר סיגל התקשרה אלי ואמרה לי, בלי להשאיר לי הרבה ברירה לסרב- "מאיה תבואי עכשיו לסניף, נוסעים לקחת את ע', היא נמצאת במקום מאוד לא בטוח ולא מוכנה להתפנות משם עם אף גורם אחר". וכמי שמתייצבת למודל שלי בעבודה סוציאלית, הרגשתי זכות לנהל אירוע עם אשת מקצוע כל כך מיוחדת ומדהימה (וגם כי זה עוד "תירוץ" להיות עם סיגל יום שלם). הגענו לסניף והסתבכנו עם הקלאץ' ברכב החלופי (כמובן שמתי שהכי צריכים אותה- הניידת בטסט) אז סיגלי לקחה אותנו עם הניסאן מיקרה בלי המזגן, למסע של הצלה. אחת מבין רבות שסיגלי הייתה בהן. לאורך כל הזמן הזה הסתכלתי עליה והתרגשתי לראות באיזה מקצועיות וטוב לב היא מנהלת את האירוע הבאמת מורכב הזה, כמה מדהימה היא יכולה להיות. אחרי היום הארוך הזה נסענו חזרה לסניף (לא לפני שעברנו במאפייה הקבועה שלנו ומילאנו את הלב והבטן בכל טוב), ועיבדנו ביחד את מה שעברנו. יותר נכון, סיגל לא מפסיקה לשאול לשלומי ומחזירה אלי את השאלה כל פעם שניסיתי לשאול מה שלומה. זאת הייתה סיגלי, אחת הנשים הטובות שהכרתי בחיי. העוגן שלי בעלם, העוגן שלי בלימודים (תודה על כל פעם שהקשבת להקלטה המוגזמת שלי שהמבחן היה קשה ושהסתכלת על כל תמונה עם פרצוף עצוב ששלחתי לך לפני כל יום לימודים ארוך). הלב שלי שבור מאותה שבת ארורה, וכל פעם שאני לא מצליחה לתפקד אני מדמיינת אותך אומרת לי - "יאללה מאיה קומי, תתאפסי, הכל בסדר". תודה על הזכות לעבוד לצידך, תודה שהיית מעבר לכך. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך מלא

סיג תמיד האמינה באנשים ובמעשים. שאם באמת רוצים, אפשר תמיד לעשות שינוי. מי שצריך עזרה היא שם, לא מחכה שיבקשו.. פשוט מוצאת את הדרך ועוזרת. בכל שיחה רצינית כזאת על החיים ועל אתגרים שבדרך, היא הייתה אומרת בסוף: ״קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים!״ ואז צוחקת.. איזה געגוע לציטוטים ולבדיחות קרש שלך ♥ את צחקת מהבדיחות ואנחנו צחקנו ממך, כי את הכי מצחיקה 🫶🏼 היית צוחקת אבל לא מוותרת על המסר!! בסוף תמיד היית מסכמת את השיחה עם עצה מהלב וחיזוק. תמיד בשיחות נפש כאלו פתוחות, כשמישהו היה עונה לך ״לא יודע״ היית עונה ״סימן שלא חשבת על זה מספיק זמן!״. ככה תמיד פעלת והשפעת על מי שהיה סביבך, באופטימיות ובמעשים. מבלי לוותר על שום דבר ועל אף אחד בדרך. כמה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו מה סיג הייתה אומרת או עושה עכשיו והלוואי ופשוט היית פה. יש פעמים שאנחנו בטוחים בתשובה ✨ וככה את מלווה אותנו בכל דבר תמיד. את הכי טובה בעולם 💜💜💜 אוהבים ומתגעגעים

כמה מילים על סיגל התינוקת סיגל הייתה הרביעית של משפחת לוי, היחידה עם העניים הטורקיז המיוחדות כל כך. ישבה בשמש והעניים שלה נוצצו כאבני חן. יובל שעוד לא היה בן 3 כאשר היא נולדה, לא הפסיק לרקוד, לעשות גלגלון מרוב התרגשות . הגדולים יותר רבו עליה, הנסיכה שלי, המלכה שלי , מי הכי ימשוך תשומת לב ממנה. בגיל 3 חודשים היחלטנו שהיא אומרת "אלון" שם הבכור, ו2 ההורים "הפסיכים" כל הזמן אמרנו לה, תגידי "אלון" . האמת שהיא התקדמה מאוד מהר, ילדה רביעית! הלכה בגיל 10 חודשים, גדלו לה שניים למעלה קודם ולא למטה, אז הייתה נראתה כמו שפן, שיר שהיא מאוד אהבה "השפן הקטן" בגיל שנתיים ביום הולדת שלה , לא הפסיקה "יש לי יום הולדת" בגאווה, מי פה ניתן להבין שבכיתה 'א' , באספת הורים, המורה אמרה לי שלסיגל יש עודף בטחון עצמי, על זה עניתי "אז זה בסדר גמור " ושהיא הייתה פטפטנית 😊 כילדה קטנה בת 3 מאוד התעניינה בשיחות של המבוגרים, הייתה מקשיבה להם, וגם התחברה בקלות לאנשים שלא הכירה. היא אהבה לשמוע אופרה.

מי שמכיר את סיג יודע שהדבר שהייתה לוקחת איתה לאי בודד הוא פופקורן (אבל רק בסיר, כן?) זה אחד מסימני ההיכר שלה. כל מפגש מתחיל בקערת פופקורן ענקית, ככה שיהיה לאווירה 🍿 ואין מצב שהערב ממשיך בלי חידוש מלאי! תמיד יש קערות מלאות על השולחן. איזה סיג...❤️ לשבת כולם בסלון עם פופקורן, ופשוט לדבר ולצחוק בלי סוף. אילוז ובולי, חברות של סיג עוד מהגן, או כמו שאילוז אומרת - חברות מהבטן 🤍 החליטו לעשות יחד קעקוע שמאפיין אותה. זכיתן בחברות כזאת חזקה ומיוחדת, מלאה בכיף, בפרגון ואהבה. סיג בטוח עם קערת פופקורן משלה מסתכלת ולא מאמינה, אבל גם לא מפסיקה לחייך. בסרטון (נמצא בעמוד ״סרטונים״), רואים איך סיג מעבירה את המסורת גם לניקו, הכלב המושלם שלה ושל יוסי. פופקורן אחד לניקו, אחד לסיג - זה היה הנוהל 🐶 ועוד משהו - אם תגידו ״פוקפורן״ כמו סיג, זה יוצא יותר טעים 🫶🏻 מתגעגעים אלייך מאוד סיגו🍿❤️

כאילו אם אכתוב לך אז..אולי ארגיש קצת את החיוך והעיניים הטובות שלך. לא הכרנו לץמלא שנים אבל ככל הנראה כל פעם שאשמע את השיר הזה אזכר בך. אה וגם בכל מיני דברים. נזכרתי בכלל בתחושה הזאת שהענקת לי ועוד מלא א.נשים בעולם..התחושה הבלתי הגיונית של אמונה. גם ברגעים של בלאגן. תמיד ותמיד ותמיד..האמנת . 💜✌️ אז הנה תמונות שלך שתמיד יזכירו לי אותך, אני יודע שעשית המון..אני רק מגלה עוד ועוד. תודה שהיית את והזכרת לנו להיות אנחנו

בביה״ס ברנקו וויס בבת-ים שבו עבדה סיגל, הקימו פינת זיכרון מיוחדת להנצחתה. הפינה ממוקמת בכניסה לבית הספר ומקבלת את פניהם של כל התלמידים. בדיוק כמו שסיגל הייתה עושה. בטקס חניכת הפינה - תלמידת ביה״ס שסיגל ליוותה הקריאה לה מכתב: ״ המכתב הזה קצת חוזר על עצמו, כי אין לי הרבה מה להגיד. המכתב הזה היה אמור להגיע אלייך, שאני אקרא אותו בתקווה לא למשפחה שלך. אני בטוחה שאני לא צריכה לספר להם כמה מדהימה היית, אבל אני אנסה בכל זאת. לכל מקום שהלכת הייתה קרן שמש שעקבה אחרייך. הנוכחות שלך הייתה חזקה מספיק כדי שנדע שזו את גם מבלי להסתכל. כשהייתי עוברת תקופות רעות ידעת לזהות את זה וישר הצעת לעזור. אני מצטערת שלא היה לי מספיק זמן כדי לקבל את העזרה הזאת. אני אף פעם לא אשכח את המבט הזריז שהיית נותנת לי כשהיית נכנסת לבית ספר ורק מהמבט הקטן הזה היית יודעת לזהות את המצב רוח שלי. אין לי מושג איך היית עושה את זה, יש לי תמיד את אותה הבעת פנים. אני לא רוצה לטבוע בתוך העצב, אבל כל פעם שאני כותבת עלייך או אלייך, אני לא יכולה שלא להרגיש את החור הזה שנשאר. אמנם אני לא משפחה שלך, או חברה שמכירה אותך שנים, אבל אני חלק מהנערים המתוסבכים האלה שהיה לך ככ אכפת מהם, גם כשכולם כבר ויתרו עליהם. תמיד רצית לעזור, דאגת לנו, דאגת לי. ואני תמיד אודה לך על זה. אני מצטערת שלא תקבלי את המכתב הזה, אבל אני אדמיין אותך קוראת אותו ואולי זה יגרום לי להרגיש שלמכתב הזה יש משמעות. ולמשפחה של סיגל, אני מצטערת על כל הצער שאתם סוחבים איתכם. אני לא חושבת שאי פעם אצליח לדמיין משהו שאפילו מתקרב לתחושה הזאת. סיגל הייתה בן אדם יחיד במינו, היא הייתה מדהימה ושינתה להרבה מאיתנו את החיים ואני בטוחה שאתם יודעים את זה כבר. אם לא הספקתי להודות לה בזמן, לפחות אני אודה לכם, תודה לכם עליה. היא עזרה לי בדרכים שרק היא יכלה. ״

אני קוראת את הדברים האלה היום לזכר סיגל היפה, בתם של אני ומיכאל לוי, שגדלה והתחנכה בנתניה, שם גם הכרתי אותה כשעבדנו יחד בניידת הלילה בעיר והעברנו יחד ימים ולילות. סיגל נרצחה כשהתנדבה בפרויקט אנשים טובים במסיבת הנובה והיתה בת 31 במותה. *** ההזמנה לפה היא הזדמנות עבורי לכתוב לסיגל דברים שהולכים איתי בלב כבר שנה שלמה. *** סיגוש, ביקשו ממני לדבר עלייך. אז קודם כל אמרתי כן, כי זאת זכות ענקית לדבר עלייך. אבל אז קצת נבהלתי מגודל האחריות. איך אפשר לדבר עלייך בכמה דקות? איך לא מפספסים את האדם הגדול שאת? צריך הרי שיעמוד פה טור שלם של אנשים שכל אחד בתורו יספר כמה הארת עליו ומרגיש לי שההיכרות שלנו היא קרן אור אחת בתוך אור ענקי שהפצת סביבך. ובאמת באינסטינקט הראשוני שלי התקשרתי לקולגות מהעבר שגם עבדו איתך לשמוע איזה סיגל היית עבורן ולוודא שאני לא משמיטה אף פרט ממי שהיית, אבל אז הבנתי שאין דרך להקיף את כולך ולהביא את החותם שהשארת על כולם בכמה דקות והחלטתי לספר עלייך מנקודת המבט שלי. אני לעולם לא אשכח את הפגישה הראשונה שלנו, מורן סיפרה לי שהיא קיבלה לניידת עו"ס חדשה ואמרה לי "אנאל, היא תותחית! את תעופי עליה", והגעתי מלאת ציפייה לארקפה בצומת דרורים, המקום הקבוע שהיינו נפגשים בו בכל יום ראשון לתכנן את השבוע. חיכית שם והדבר הראשון שתפס אותי היו העיניים שלך. עיניים יפות וטובות. אותן עיניים שסחפו אחריהן במבט בודד אין ספור בני נוער ומתנדבים ומתנדבות. ואותן עיניים שהולכות איתי עד היום ובכל פעם שאני חושבת עלייך או רוצה לספר עלייך, הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא העיניים שלך ורק אז כל השאר. ובאמת אחרי המפגש עם העיניים הטובות שלך, מהר מאוד נוצר חיבור ויצאנו לדרך עם מטרה משותפת בלב ועם תאבון גדול להפוך את הניידת לאימפריה של עשייה. הפכנו להיות שלישיה מופלאה; את, אני ומורן . תקופה קסומה ומעצבת שבחיים לא אשכח. צחקנו עד שהבטן כאבה, התרגשנו במפגשים עם בני נוער ומתנדבים, כעסנו כשהיו עוולות ומכשולים בדרך, הפכנו נושאים קטנים ופשוטים לשיחות עומק של שעות, חלמנו, הגשמנו והיינו חסרי מעצורים. ואת סיגל, היית גוון כל כך מיוחד בתוך הצוות. הייתה לך יכולת מופלאה למגנט אלייך אנשים, מה שהפך את המפגשים עם בני נוער ומתנדבים לחוויה מסוג אחר, כי זה היה פשוט מדהים בכל פעם מחדש לראות איך את אהובה בכל מקום אליו את מגיעה. היה משהו בכנות הפשוטה שלך, שגרם לדברים מורכבים להישמע בהירים וברורים. היית פרקטית ומשימתית, וזה היה כל כך נחוץ בתוך הצוות שלנו שיכל להתפלסף במשך שעות על כל דבר. היו לך התערבויות מדהימות, אינטליגנציה רגשית מופלאה, יכולת לראות לעומק את הדברים ויחד עם זאת גם הכנסת כל כך הרבה קלילות והומור. אני מדי פעם מדפדפת בתמונות וכמו סרט רץ עולות לי תמונות כמו מהפעם ההיא שהניידת חנתה מחוץ לבית שלי וקרצפת אותה יחד עם מורן ורותם שהיה רק בן שנתיים, ואיך לא? היה מהופנט אלייך, או תמונה שלנו מהערב ההוא שקבענו בצומת דרורים במיוחד כדי לצלם סרטונים הומוריסטיים כדי לייצר יותר טראפיק בעמוד אינסטגרם של הניידת ואת היית חדשה בצוות ובכלל שנאת להצטלם, אבל ישר נכנסת לעניינים והיית כל כולך בתוך זה. וכמובן גם התמונה מהערב הוקרה למתנדבים והמתנדבות שהרמנו מאפס עם ירידה לפרטים הכי קטנים, כמה השקעת בו. בכל התמונות האלה את מחויכת עם העיניים הטובות שלך וכל הרגעים האלה חקוקים בי כמלאי הומור, מוטיבציה ושיתוף פעולה מופלא. סיגלוש, כמה קסם היה בך. כמה מסורה היית בכל משימה שניגשת אליה ובכל הפרויקטים שיזמת, הקבוצות שהעברת והליוויים הפרטניים שליווית. כמה צנועה היית, על אף הידע הנרחב שהיה לך. כמה אהובה היית על כולם וכמה אהבה הענקת. היית נהר שופע של עשייה, של חוויות, של מחשבות ושל תחושות והיית עבורי כל כך הרבה התגלמויות של טוב - סיגל של היום וסיגל של הלילה, סיגל של בחוץ וסיגל של בפנים, סיגל ששואלת וסיגל שמסבירה, סיגל של הנוער וסיגל של המתנדבים, סיגל של אחת על אחת וסיגל של צוות, סיגל שלי וסיגל של כולם. סיגל שעברה שנה מאז שהלכת, אבל את כל כך כאן עד שזה בלתי נתפס שזאת המציאות *** עברה שנה וכל כך קשה להאמין שאת לא פה. כשהגעתי לעבוד בתחום קצה אמרו לי שכדאי שאקח בחשבון שעם אוכלוסיית היעד ייתכן שאמצא את עצמי בלוויה של צעיר או צעירה, אבל בשום שלב לא הייתי מוכנה לתרחיש הופך בטן שבו אצטרך להיפרד משותפה לעבודה. אבל הצורה בה הלכת כל כך אפיינה אותך. המסירות הזאת להמשיך להתנדב למרות שכבר נתת מעל ומעבר במסגרת העבודה, המסירות הזאת ללכת לעשות את מה שאת כל כך טובה בו בסוף שבוע ובחג, על חשבון הזמן שלך, להיות שם עבור אחרים. כמה זה סמלי לך ללכת במוד של נתינה. ללכת במוד של ראיית האחר. ללכת במוד של הכלה, ללכת כשהעיניים הטובות שלך המשיכו לאתר עיניים שזקוקות לך והתמסרו להן עד לרגע האחרון. *** כשרננה ביקשה ממני לדבר עלייך, היא אמרה שבתכנון הטקס המחשבה הראשונית הייתה לדבר עלייך דרך ערך האמפתיה. ואז במחשבה שנייה היא אמרה "יודעת מה? עזבי, אני לא רוצה להגביל אותך. תגידי מה שנראה לך נכון". ואני ניתקתי את השיחה והמילה אמפתיה המשיכה להדהד בי, כי הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה הפיצ'ר בפייסבוק שמאפשר להגיב לפוסטים עם רגשות, והאמפתיה שם היא בדמות אימוג'י שמחבק לב גדול והאימוג'י הזה הוא כל כך סימבולי כשחושבים עלייך. זאת הרי בדיוק את, שהתהלכת לך בכל מקום כשאת מחזיקה חזק חזק לבבות של אנשים שאספת בדרך, אחרי שהענקת להם אמפתיה, חמלה, הכלה ואהבה. ואולי ככה אני מדמיינת אותך שם למעלה, מקבצת סביבך נשמות אבודות וכואבות, מסתכלת עליהם עם העיניים הטובות שלך ומחזיקה חזק חזק את הלבבות שלהם. *** שנה בלעדייך והשארת אחרייך כל כך הרבה אור, שגם כל החושך שהצטבר בשנה הזאת לא יכול לו. שום רוע ואכזריות לא יביסו את הלב הטוב שלך ולא יעכירו את המבט הצלול והאוהב שלך שילך עם כולנו לתמיד. נאהב, נזכור ונמשיך להפיץ את האור שלך

סיגי, איזה יום מוזר והזוי היה היום- כמו שהיית נוהגת להגיד. מצד אחד הגענו בשביל להכין אריזות בירה עם השם שלך ממותג שכולם יכירו את הסיפור שלך בכל מקום שרק אפשר. ומצד שני מה קשור!?!? מה קשור שאת לא היית שם ומה קשור שאשכרה ישבנו וארזנו בירות עם השם שלך? את היית צוחקת עלינו ונבוכה מכל הסיפור, אני כל הזמן חיפשתי אותך אולי תופיעי ותכנסי בדלת ותגידי מה אתם עושים!? אתם צריכים עזרה!? הגעתי! היו לא מעט רגעים באריזה שהסתכלתי על השם שלך על המדבקה שעליה כתוב הסיפור שלך וזה פשוט לא נקלט זה לא נתפס שאת לא תחזרי שלא אראה אותך יותר! שתדעי ששמחת החיים שלי כבר אינה, את היית הבן אדם הכי אופטימי, מצחיק, יפה ואהוב שהכרתי. אני אמשיך להפיץ את הטוב שלך בכל מקום שאלך ואדבר עלייך שיכירו אותך שידעו כמה טוב עשית לאנשים וכמה טובה את! אני הולכת בגאווה שאת חברה שלי ואיזה זכות הייתה לי, תודה על כל השנים של החברות שלנו, אני זוכרת אותך מאז שאני זוכרת את עצמי. תודה סיגי שלי, אני אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת הכי בעולם שזה כואב בלב. את חסרה לי בכל סיטואציה ביום ומחכה שתופיעי לי בחלום או איפשהו שלך, אילוז ❤️

תנועת הנוער ״מכבי-צעיר״ בה סיגל הדריכה, יצרה ספר זיכרון תנועתי לכבוד יום הזכרון 2024 לזכר הבוגרים שנפלו במלחמה. הספר מרכז זכרונות ורגעים של חניכים וכך כתב חניך בתנועה שהכיר את סיגל: ״ סיגל לוי סיגי הייתה שנתיים מעליי בתנועה.. ושכנה שלי בבניין הציוד לאורך כל חיי. החיים הפגישו אותנו במכבי, בבית-ספר, במגמת קולנוע ובעבודה אחרי הצבא.. בכל אחת מהמסגרות שהכרתי את סיגל היא פשוט הייתה היא - כיפית, מצחיקה, כזאת שאף אחד לא יכל להתעלם מהנוכחות שלה.. מלאת רוח שטות, קלילות וגם רצינות כשצריך. סיגי עם הטוסטוס הורוד והאנרגיות המתפרצות. רק רצתה לעשות טוב לעולם ונלקחה בטרם עת. הלב שבור. ״

סיגו, את התמונה הזאת העלת לפייסבוק שלך וכתבת ״תמונה שצריך למסגר ❤️ תודה לכן על חברות של שנים ועל חוויות שלא נגמרות 😘״ זאת הייתה שנת קורונה, בתקופה שממש לא יצאו מהבתים. אנחנו החלטנו להפתיע אותך ביום ההולדת, אז חלק מהבנות באו אלייך לדירה וחלק עלו בשיחת וידאו והיה הכי מצחיק בעולם!! כמה היית מופתעת כשפתחת את הדלת, לראות אותנו שם.. עם החיוך הנבוך שלך והצחוק המרוגש. שיחקנו ״קהות על סיג״, שתינו יין והיה הכי כיף בעולם. כזאת את סיגי, היחידה שגורמת לנו להתעקש להיות ביחד ולחגוג איתך גם בימים הזויים שבהם חגגו עם משלוחים לבתים. אוהבות אותך עד אין סוף סיגי שלנו, ונמשיך לחגוג לך ביחד לעד!!!!!

סיגי איזה פסטיבל וואו, באמת שאם היית שם ומבינה שכלללללל זה בשבילך היית נבוכה ברמות מוגזמות ומבקשת מכולם ללכת ושממש לא צריך, שטויות גם ככה גשם ממש בחוץ.. אל תבואו.. וואו סיגי. תמיד ידעתי כמה את בן אדם מיוחד, אהבתי אותך אהבה אמיתית מכל הלב ותמיד נתת לי להרגיש הכי אהובה וחשובה בענייך. היה לי תמיד מצחיק איתך ברמות והרגשתי הכי בנוח איתך בעולם. הפסטיבל חידד לי את ההבנה לכמה אנשים נכנסת ככה ללב, עם כמה אנשים הזלתי דמעה על החיסרון שלך. אין לך מושג מאיזה מסגרות בחייך אנשים הגיעו. אפילו מעגל שני ושלישי של חברים של חברים כי כולם הכירו אותך ולכולם נכנסת ללב עם הפשטות שלך. תמיד מתחברת לכולם, וכולם אוהבים אותך. אני מודה שאני עדיין מסרבת להבין/לעכל/להאמין שאת לא פה. חשבתי שהאירוע יעזור, אבל סף ההכחשה נשאר עדיין גבוה. זה פשוט לא יורד. תזכרי תמיד שאהבתי אותך מכל ליבי, ותדעי שתמיד אוהב ותמיד תהיי בליבי בכל דבר שאעשה מתגעגעת ברמות שאין מילים לתאר.

סיג שלנו בחרתי להעלות תמונה מאוסף הסלפי שלנו כחבורה כמו תמיד בזמן חגיגה של יומולדת לאחת מאיתנו.. מחר נגיע לחגוג שוב יומולדת ושוב יהיה סלפי חברות. את לנצח איתנו בכל תמונה, בכל חוויה פשוט בהכל. אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך. חיבוק ענק מלאך שלנו. 💔

סיגו! קשה לכתוב עלייך בלשון עבר.. אנחנו נמשיך להיות מאוחדות ולעשות את הדברים שהיית עושה כדי להרגיש אותך איתנו! חלק ממך היה רוח ההתנדבות ולכן אנחנו כחבורה הלכנו לקטוף לימונים.. את השראה להמון אנשים כמה אפשר ללמוד ממך רק דברים טובים.. תודה על השנים האלו אני אוהבת אותך כל כך ❤️

סיגו שלי זה לא נתפס.. הגעגוע אלייך הולך וגדל, כמה את חסרה. הבן אדם עם הלב הרחב בעולם.. תמיד הבאת איתך לכל מקום אור וצחוק שהם רק שלך.. ועכשיו את כל-כך חסרה כאן. כל מי שפוגש בך מיד נפתח בפנייך ובפני הטוב שבך סיגו. אפשר לדבר איתך על כל נושא שבעולם ולצחוק על הכל. אכפת לך מכל אדם שאת מכירה ואת לא מוותרת על אף אחד. את תמיד מתעקשת להבין ולדעת הכל כדי לעזור ולעשות טוב, כי באמת חשוב לך. כמה טוב אפשר ללמוד ממך. לכמה אנשים עזרת בדרך הטובה והמיוחדת שלך ונכנסת להם עמוק ללב.. לכל מקום שאת מגיעה אליו אוטומטית יותר כיף, בכל סיטואציה. הכי אמיתי, הכי חופשי. סיג.. את כל כך חסרה כאן. כל מי שמכיר אותך מבין עד כמה את פשוט את. באמת הכי מיוחדת. תודה על כל השנים לצידך סיגו. על כל מה שאת עבורי ולנצח תהיי. האור והטוב הנדיר שבך, הצחוק המושלם שלך והלב הרחב שלך ימשיכו ללוות אותנו תמיד. את תמיד איתנו סיג. לנצח אספר על האדם המדהים שאת, על הדרך הטובה שלך ועל חברת האמת שאת. את תמיד איתי בכל דבר שאעשה ולכל מקום שאליו אלך. אני אוהבת אותך עד אין סוף סיגו ומתגעגעת אלייך כל כך ולעד. ❤️

סיגו שלנו, חברת אמת שלנו. החלטנו להכין צמיד לכבודך, בכתב ידך, שנלקח במיוחד מתוך דברים שכתבת ונחרט עם הכיתוב ״תמיד איתך״ כדי שתדעי שאת תמיד תמיד איתנו, ואנחנו תמיד תמיד איתך. בכל דבר שנעשה, שנחווה - את תמיד תהיי איתנו כי אין דבר כזה שקורה משהו שאת לא יודעת עליו!!! וכך זה ימשיך. אנחנו אוהבות אותך לעד, מתגעגעות אלייך כל-כך.. תודה על חיים שלמים של חוויות משותפות, צחוקים שיש לנו רק איתך, סיפורים שלנו שנספר לעד, על החברה המדהימה שאת, על כל הדברים שלמדנו ממך, על הטוב שהפצת סביבך תמיד ועל כל הרגעים בהם אנחנו מרגישות ויודעות שאת איתנו. תמיד קראנו לך ״הדבק של החבו״ כי את תמיד זו שדאגה לאחד אותנו, גם בתקופות הכי עמוסות את זו שדאגה לעורר אותנו שנעצור לרגע ונפגש, לקפה, לפיקניק, לערב ביתי. סיג שלנו.. זה עדיין לא נתפס.. ועדיין לא הגיוני... הגעגוע אלייך רק הולך וגדל ואת כל כך חסרה כאן...💔 תדעי שאת תמיד תשארי הדבק של החבו - אנחנו מבטיחות לך. אוהבות אותך לנצח נצחים ותמיד איתך.❤️ טומי - תודה לך על צמיד בעבודת יד מלאה ברגישות, כישרון ואהבה.

סיג שלי יש את הסיפורים או הסרטים על החברות הכי טובות? אלה שתמיד עושות הכל ביחד ולא נפרדות? אז ככה אני וסיג שלי🤍 החברות הכי טובות מאז שאני זוכרת את עצמי ועוד מלפני.. תמיד גרנו באותו הבניין, היינו יחד בגן ואז גם באותה הכיתה, באותם החוגים ובתנועת נוער, אילת בגיל 16, חו"ל אחרי י"ב, הצבא קצת הפריד בניינו אבל אז ישר חשבנו הלאה ותכננו את הטיול הגדול יחד, חסכנו כסף באותה עבודה לפני דרום אמריקה, טיילנו 7 חודשים יחד ולא נפרדנו אפילו לא ליום אחד, אח"כ טסנו להודו ואז גם גרנו כמה שנים טובות יחד (תל אביב ואז רמת גן...) עד שכל אחת מאיתנו הכירה בן זוג, למרות שחשבנו שאנחנו הכי טובות יחד.. אז כן, הסיפור שלנו הוא כמו בסרטים של החברות הכי טובות אבל הוא המציאות שלנו, והיו לנו עוד כל כך הרבה תוכניות יחד.. תמיד היינו אומרות שאיזה כיף לנו שיש לנו אחת את השניה ויש לנו את הקשר המיוחד הזה שלנו. ידענו להעריך אותו וידענו שאין כזה, אולי רק בסרטים.. תמיד כשהיינו קצת מרימות את הקול היית מדגישה שאנחנו לא רבות, אנחנו מתווכחות וזה הצחיק אותי כי לי זה לא באמת היה משנה, ידעתי ששתי דקות אח"כ כבר נכנס להתקף צחוק ממשהו אחר.. סיג שלי אני לא יודעת איך להגדיר את מה שאת בשבילי כי לא קיים דבר כזה.. כל מי שמכיר אותי, מכיר אותך, מאז ומתמיד היינו סיגל וענבל או סיגי ובולי. אני יכולה להבטיח לך שגם עכשיו ועד הנצח כל מי שמכיר אותי, יכיר גם אותך. יכיר את החברה המיוחדת שאת, ידע על כל הטוב שעשית לעולם הזה וכל הרוע שנקלעת אליו של אותו ה-07.10 הארור. איך החיים משתנים ברגע בלי שום הכנה מוקדמת.. כל הזמן היינו אומרות שאנחנו לא מדמיינות את החיים שלנו אחת בלי השניה וחשבנו על זה שכשנהיה גדולות נגור באותו הבניין, דלת מול דלת עם המשפחות שלנו. אבל עכשיו, אני לא מצליחה להבין איך באמת החיים שלי מתקיימים כשאת לא כאן.. זה לא הגיוני איך הלכת דווקא ברגע שעשית כל כך הרבה טוב. הלכת להתנדב במסיבה כחלק מפרויקט "אנשים טובים" ולעזור לנוער, לתת להם מרחב בטוח למי שלא טוב לו.. את עזרת והיית שם בשבילם עד הרגע האחרון.. סיג שלי תודה על כל הטוב שהבאת איתך לעולם, הסבלנות, הסובלנות וקבלת האחר, תודה על החברה הטובה שאת עבורי ועבור עוד הרבה אחרים, תודה על הצחוק והכיף שתמיד ליווה כל דבר שעשית, על הקרן שמש שאת, תודה על רגעים בלתי נשכחים שהם רק שלך ושלי, תודה על החיים שלנו יחד שלא ממשיכים עוד.. אני אוהבת אותך ואוהב אותך לנצח נצחים, תמיד ולתמיד את איתי לכל מקום שאלך.

סיגי את דוגמא ומופת לנתינה ללא גבולות ליבך הטהור וחיוכך הקסום ילווה את זיכרוני לעד ❤️